קץ הילדוּת

קץ הילדוּת; אובדן הילדות. מבחינתי לא מדובר בכותרים של קלארק או פוסטמן.

קץ הילדות מתוזמן מרגע שהורינו חולים אנושות ו/או הולכים לעולמם, מי במיתת נשיקה ומי בייסורים. לפי הרציונל האישי שתואר לעיל, הילדות הלא-כרונולוגית שלי הסתיימה ב-16 ביולי 2010, מועד קריסתו של אבי ז"ל.
אחיו ואחיותיו של אבי נספו באושוויץ. אמי בת יחידה.

משום כך "דוד אָדי" – אדולף ליברמנש, בן דודו של אבי, שהלך לעולמו לפני שעתיים – היה דוד קרוב ולא סתם בן-דוד. עד גיל עשרים ומשהו נהגנו לחגוג יחד חגים וימי הולדת, לחלוק סיגריות משותפות, לעיין במגזינים בשלל שפות שהביא לאמי ולהיפגש בטרמינל 1 הישן של אל על, הוא בבגדי עבודה מוכתמים ליד הנגאר המטוסים ואני במדי דיילות הקרקע.
דוד אדי, יליד פולין, ששהה במנזר בבלגיה במהלך מלחמת העולם השנייה ואמי, אהבו להמתיק סודות בצרפתית. אדי חולץ מהמנזר על ידי אבי כשנה לאחר תום המלחמה. היה זה הסיפור האופטימי היחידי שאבי אהב לשוב ולספר. משום מה, מעולם לא הושמעה באוזניי גרסתו של הנחלץ; שלדברי אבי העדיף להישאר במנזר.
"אבא ייקבר קרוב לאביך", אמר לי בנך לפני שעתיים.
יהי זכרך ברוך.

  • כללי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.