מהנעשה בעירנו? גם.

זה נשמע כמו רשימה עיתונאית יבבנית, אלק חשפנית, מתחסדת. לא זו הכוונה.
אתמול יצאנו למפגש משפחתי בלתי מחייב. הוא, אני, ובתו. מה לעשות שלאלוף בגרותי עדיין יש קו לסת שמזכיר את זה של קלוני.
ומובן שהאגו של רובנו פורח לנוכח חיזורים אגביים, מקריים. המלצרית בפאב שנקלענו אליו, כמעט הצליחה להעיב על שמחת ההאפי-בירה-אחד פלוס אחד.
מהרגע שהגענו ועד שנפרדנו לשלום מבתו ומבן זוגה, היא לא הפסיקה ללטוש. וללטוש.
ולגשת שוב ושוב אל השולחן, בתואנות שונות ומשונות. ולחייך אליו.
מלצרית-לא-יקרה: העובדה שבעלי היקר ישב לצד בתו, אינה אומרת דבר.
ולא, לא מדובר בעובדת צווארון כחול מנוצלת, אלא בסטודנטית משועממת וחסרת נימוס שתפקדה כמלצרית גרועה, שהרי מלצרית טובה אמורה להנעים את זמנם של הנוכחים במקום.
העובדה שנותרתי מנומסת, אינה מעידה על האופן שבו אני נוהגת בדרך כלל.
ההיטפלות שלה הייתה בלתי חיננית בעליל.

קִישְּׁטָה

  • כללי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.