(….) דיבור פנימי לנוכחת-נפקדת ולנעדר

 

 

האם ההסתרה ההדדית של אי-מסוגלותכם הייתה התגלמותה של "אהבה"? ואולי פחד מבעית שמא תישארי בגפך ותו לא?

היו רמזים שהעידו על כך שהשנה האחרונה שלך במחיצתו הייתה רווית עדנה. ואני לא ידעתי.

ואחר כך התפרקת. באתי לבקרך בשבת אחר הצהריים וראיתיך באה לקראתי מכיוון השדרה, מצייתת לבקשתי לצאת לטיולים קצרים בגפך, פנייך שטופות דמעות. "אני כל כך שמחה לראותך אותך!" קראת בהקלה, "כמו לראות את ישו".

תקוותי הילדותית להנעים את ימייך בישיבה נינוחה בבתי קפה ובהנאה מקונצרטים, נגדעה באחת.

ובשנה הראשונה והנוראה מכל אלה שבאו בעקבותיה נידונת – כפי שהסבירה המנחה בקבוצת התמיכה הבנלית – למסע אימים גיהינומי בקרון של רכבת תחתית שדוהרת ליעד בלתי ידוע. נוסעת לבדך בקרון מיטלטל שאורותיו נדלקים וכבים, השלטים על גבי הקירות בתחנות הביניים מטושטשים, כתובים בשפה לא נהירה, ואת דוהרת לך הלאה משם בעיניים קרועות ובשיער סתור, מושיטה ידיים באין אונים.

  • כללי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.