כורה אוזן

כורה אוזן

 

שישי, 13:40, לאחר אימון בחדר הכושר. מתמקמת בחוץ מול הברכה הריקה, הלא מקורה והקפואה. לוגמת מרק עדשים. אוהבת את השקט הזה של נובמבר חם מדי אך נטול ילדים-ריחות טיגון-אמהות לחוצות. חבורת בני גיל הזהב שהתקבצה ברחבת המזנון, מתפזרת לאיטה. באלכסון ימינה, הלאה ממני, נותרו שתי נשים כבנות שבעים וחמש.

"מה יש לרומניה הזאת?" ירקה בארסיות המחומצנת.

"היא הייתה בחוץ לארץ. חזרה לבנה כמו תחת. לא שזופה בכלל. מה היא רוצה ממני? כל היום שולחת הודעות. שולחת. ושולחת. הרומניה הזאת. אני לא עונה בכלל. די".

ה(חצי) רומניה המתעדת נעצה מבט מצמית במחומצנת, אספה את מיטלטליה והלכה לדרכה.

 

5 תגובות בנושא “כורה אוזן

  1. רונית יקרה ,
    אני מעריך מאוד את יכולתך להפוך חוויה אקראית ,חסרת חשיבות לכאורה, לסיפור בעל שמעות עמוקה, כדברי הפילוסוף:

    "הסופר אינו צריך לשאוף לתאר אירועים גדולים,
    כי אם להפוך את האירועים הקטנים למעניינים".

    ארתור שופנהאואר

    אהבתי

  2. עודד ניב (נימקובסקי)
    אש
    גם אני רציתי תמיד להישמר מאש
    אך נכוויתי שוב ושוב
    מבערות שהבעירו אחרים
    בבערותם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.