פּוֹאֶזְיוֹת 2008

ב-2002 נפרדנו מדירת הרווקות הנושנה בשלמה המלך-כמעט-פנת בן גוריון ועקרנו לצפון הישן. לא מתגעגעת לאורבניה הצפופה והסואנת שהתהוותה שם בשנים האחרונות אלא לצביון השכונתי שנעלם. לאנשים שהיו חלק מתקופה מסוימת, לכל מי שטיפס ללא חת במעלה 72 המדרגות לקומה הרביעית, ולאחד יקר במיוחד, על ארבע, כלבי ג'וני ז"ל.

 

פּוֹאֶזְיוֹת 2008

שִׁיטוּטַי הרַגְלִיִּים בְּמַנְהֶטְן דֶּה־לַה־שְׁמָאטֶע, נִתְחֲמוּ

בְּבֶן יְהוּדָה מִמַּעֲרָב וְהַמֶּלֶךְ ג'וֹרְג' מִמִּזְרָח,

בּוֹאֲכָה אֶבֶן גַּבִּירוֹל וְרַיְנֶס. בַּתָּוֶךְ

קוֹרֶצֶת בְּלֵאוּת מוּכְנִית דִּיזֶנְגוֹף־אֶוֶנְיוּ מִבַּעַד

לְשִׁכְבוֹת הָרוּז' הַמְּטֻיָּחוֹת.

לֹא מִכְּבָר חָצִיתִי אֶת מַנְהֶטְן הַזְּעִירָה מִדָּרוֹם

לַצָּפוֹן, עוֹקֶפֶת אֶת

הַ"בַּיִת הַמְּשֻׁגָּע" שֶׁל חַיִּים,

רוֹאָה לְנֶגֶד עֵינַי אֶת הַדּוֹסִית הַמְּקַלֶּלֶת

הַמְּקַבֶּצֶת עִם הַתְּבַלּוּל וְהַפֵּאָה הַשְּׁחֹרָה

יַלְדוֹתֶיהָ מְדַדּוֹת בְּרַגְלֵי כְּלוֹנְסָאוֹת וְחֻלְצוֹת

מֻכְתָּמוֹת מִתְרוֹצְצוֹת עַל הַמִּדְרָכָה.

לֹא זִכִּיתִי בְּמַבָּט אֶת "מֶרְכַּז חָוָאטוֹ"

מִינוּס הָעוֹרֵב שֶׁבֶּחָצֵר, שֶׁנִּפְתַּח שְׁנָתַיִם

לִפְנֵי שֶׁמָּכַרְנוּ

אֶת דִּירָתִי,

נִלְחֶמֶת בְּגַעְגּוּעִים פּוֹאֶזִיִּים מְתַעְתְּעִים לַעֲלוּמַי הַיַּחֲסִיִּים:

וֶלְוֶלֶה, נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן, רָכוּב עַל וֶסְפָּה נִצְחִית

עִם כַּלְבּוֹ הַשָּׁחֹר מֵאָחוֹר, שֶׁנִּהֵל סָאוּנַת גֵּיְז חֲשָׁאִית,

חֲלוּצִית, בְּדִירַת קַרְקַע

 

עִם כְּנִיסָה נִפְרֶדֶת — הָאַחֲוָה

הַמִּיָּדִית שֶׁטָּוִינוּ, הַסְּעוּדוֹת

עַל שֻׁלְחָנָם וְהַקֶּנְט הָאָרֹךְ

שֶׁתֻּבַּל בּגוֹלְדְסְטָארִים שֶׁהוֹרַדְנוּ

עִם שַיְקֶה הַסַּנְדְּלָר

הַצּוֹלֵעַ, הַמְּרֻשָּׁע, שֶׁדְּמוּתוֹ נִשְׁלְפָה הַיְשֵׁר מִסִּפּוּרָיו

שֶׁל ק. צֶטְנִיק.

וֶלְוֶלֶה הִתְמִיד לְעַשֵּׁן גַּם לְאַחַר שֶׁמֵּיתְרֵי קוֹלוֹ

וּבֵית הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ נִכְרְתוּ,

מְחַיֵּךְ לַנֶּאֱסָפִים בַּפַּרְלָמֶנְט בַּקְּיוֹסְק שֶׁל מוּשוֹן בְּפִנַּת

קֶרֶן קַיֶּמֶת, הֲלֹא הִיא בֶּן גּוּרְיוֹן

עַד שֶׁמֵּת מִ"נִזְקֵי עִשּׁוּן",

כְּמוֹ נִיקוּ הָרוֹמָנִי

בְּ־2008 — סָפַדְתִּי לִמְיֻדָּעִים רְחוֹקִים,

שְׁלוֹשָׁה שְׁכֵנִים צְעִירִים שֶׁמֵּתוּ

שָׁנָה וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים לְאַחַר שֶׁהִפְסַקְתִּי לְעַשֵּׁן;

תּוֹהֶה אֵלּוּ אֵדִים מַמְאִירִים פִּעְפְּעוּ בְּבֵית הַדִּירוֹת

הַמְּטֻלָּא שֶׁלִּי לְשֶׁעָבַר,

מְמַהֶרֶת לְהַצְפִּין

הָלְאָה מִמִּשְׁעוֹל הַזִּכְרוֹנוֹת הַנָּגוּעַ הַזֶּה.

 

 

2 תגובות בנושא “פּוֹאֶזְיוֹת 2008

  1. הסיפור משיק מבחינת האופן המפויס למדי שבו נוטים לפעמים להתייחס לעבר. משערת שלא מדובר באותן השנים :). תודה על התגובה.

    אהבתי

  2. לרונית שלום,
    כתיבתך מעוררת בי תמיד חוויות ישנות-חדשות. אני ביליתי את שחר ילדותי ברחוב יוסף אליהו הקטן, המקביל לשדרות ח"ן בל-אביב. שם שיחקתי וחלמתי שאני נסיך. שם גם כמעט מתי בהפצצה לא צפויה של חיל האוויר המצרי. אחר כך בנה לנו אבי בית אדום רעפים בשכונת גבעת-רמב"ם שבגבעתיים, שם ביליתי את שאר ילדותי ונעוריי עד לשירותי הצבאי. אם סיפור חיי נראה לך מתאים או משיק לשלך – הרי הוא לפנייך. שלך בברכה, עודד

    רוצה הביתה

    אני הילד שרוצה הביתה
    אל הבית שעל גגו מאדימים רעפים בשמש
    שער ברזל מילל מוליך אל גן עדן נסתר
    ואל כלב זאב אימתני שרק לי הוא מקשיב
    פרחים צוחקים ודשא במנעד ניחוחות וצבע
    וגם קקטוסים עם הומור דוקרני זחוח
    ציפורים מרננות בין סעיפיו של אורן משיל בעיקשות
    למרשותיו בריכה שוקקת דגי זהב
    (שלא תמיד חומקים מציפורניו של חתול מזדמן)
    אל ארגז החול הלבן והזך שהביא לי אבי מחוף הים
    ממנו מכרתי ב"כאילו" לילדי השכנים
    לפי משקל עם כסף דמיוני עשוי מעלים ירוקים של עץ השסק
    אל גינת הירקות המוריקים בתלם
    אל הפסנתר שניגן כמו מעצמו תחת ידיי הזריזות
    וצליליו מתערבבים בניחוח העוגות והחלות שאמי אפתה
    ובנקישות הפטיש של אבי שתמיד-תמיד תיקן משהו בבית
    אם היה צריך או לא צריך.

    הַמִּלְחָמָה הָאֲמִתִּית

    אֲנִי מֵאֵלֶּה שֶׁזּוֹכְרִים עֲדַיִן
    אֶת בַּקְבּוּקֵי הֶחָלָב הַמִּתְדַּפְּקִים בַּדֶּלֶת
    וְעֶגְלוֹת הַנֵּפְטְ וְהַקֶּרַח בִּרְחוֹבוֹת עִיר צָרִים
    וְהַכְּבִיסָה בַּיָּדַיִם וְחִתּוּלֵי הַבַּד
    וְהַתַּקְלִיטִים הַמְרַקְּדִים
    וְהַשְּׁטִיחִים הַמֻרְבָּצִים מֵאָבָק
    עַל מִרְפָּסוֹת שֶׁלֹּא נִסְגְּרוּ בִּתְרִיסוֹל עֲדַיִן

    אוֹ אָז הָיְתָה הַמִּלְחָמָה הָאֲמִתִּית עַל הַחַיִּים וְעַל הַמָּוֶת

    בִּגְבוּלוֹת קְרוֹבִים-קְרוֹבִים וּבַחֲנֻיּוֹת הַמַּכֹּלֶת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.