מיטב השיר- כזבו?

מיטב השיר כזבו?

 

 

פוסט שהעלתה משוררת לפייסבוק, העלה נשכחות בהציפו סוגיה עתיקת יומין מראשית המאה העשרים, שעניינה "שירה וידוית". מבקרים (לרוב גברים הגמוניים), נהגו לתייג על דרך השלילה כותבות שקרביהן המדממים נפרשו על גבי שולחן הניתוחים הביקורתי-מטפורי שלהם, כמו למשל אן סקסטון, סילביה פלאת' או המשוררת הנפלאה לה לוקה. הקדשתי תקופה מסוימת בחיי לחקר חייה ויצירתה של פלאת', במהלך התחקיר והכתיבה של ספרי "מוזה אפלה", שראה אור בהוצאת מפה.

לטעמי, שירתה של פלאת' מיתית מעיקרה ולאו דווקא וידויית. אחד המאמרים המקוונים שפורסמו על אודותיה (וגם על "מוזה אפלה"), נכתב על ידי אלי אשד – כאן :

https://no666.wordpress.com/2004/08/06/%D7%9B%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A3-%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%98%D7%99-%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%94-%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%94-%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%9C%D7%94/

 

נו, אז מה הטיעון שלך? תוהים מן הסתם עשרת קוראיי. הטיעון שלי פשוט. שם התואר וידויית, לרוב כורך באוגדן צר אחד נשים ברוכות כישרון או מעוטות לצד בינוניות, כמקובל בכל האמור בשירה באשר היא. טיעון נוסף מתייחס לכך שהעובדה שטקסט מסוים מושתת על פרטים ביוגרפיים, עדיין איננה הופכת אותו לראוי/משובח/טוב. האופן שבו זוקק הטקסט ההיולי ועובד, הוא שהופך אותו לראוי לתארים כמו "חזק", "טוב" או פושר.

ולכן במקרים מסוימים, מיטב השיר כזבו.

נ.ב.

אשד מצטט בכתבתו שיר שכתבתי לפני עשרים שנה בקירוב, שיר לא וידויי בעליל, שנכתב לאחר שקראתי במדורי הכרוניקה על סיפורה של לורנה בוביט.

הנה השיר:

ללורנה בוביט

יש לך תחת נהדר ממש
אימפריה והצורה שלך עושה לי
דברים, נשף הגבר לתוך
אזנה ,מריר נצמד לצוארון
חולצתה. היא לא ענתה רק שלפה
סכין וניתקה לו באבחה אחת
מדודה .
( נערת גומי לעוסה, 1999 )

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s