יום: 9 בספטמבר 2017

משפחה גרעינית מפוררת

היא יושבת בלובי המשויש ב"בית האמהות הזקנות" וקמצוץ האבות, ומביטה ללא הרף בשעונה.

צ', בת צעירה.

צ' מתבוננת שוב ושוב בשעונה. "מה השעה?" עשרים לשתיים עשרה, עונה ב', בכורה.

השעה 11 וארבעים וחמש דקות. השעה 11 וחמישים דקות. השעה –

 

"אוף. הזמן לא עובר", רוטנת צ' ומגישה מים בכוס חד פעמית ללולי, היורקית הכסופה.

 

צ' יושבת בלובי המשויש של הדיור המוגן כמי שכפאה שד/ה, ממלמלת דברי אהבה ללולי, שלא משה מחיקה.

צ' אוהבת את היורקית ונוטרת לאמה. צ' מעלה גרת עלבונות ילדות רחוקה, ספק בדיה ספק פרשנות מעוותת, מוטה.

צ' נוטרת לבכורה כשזו, מצדה, מרחפת לצדה בעדינות מילולית שלא כדרכה, שמא תחליט צ' לדלל את תדירות הביקורים. דווקא. עונש. להעניש אותה, את ב', את האם הזקנה, את היקום.

צ', ב' ואם אוהבת אחת.

משפחה גרעינית מפוררת אחת.