עבר בטעם ה"שחר היורד"

נוסטלגיה. כמיהה. כיסופים. מבחינתי מדובר בתעתוע; בנוסטלגיה כוזבת שמאפיינת רבים מהכותבים בקבוצות הפייסבוק ("זיכרונות ילדות תל אביב/ירושלים וג'ו").

 

ממרח ה"שחר העולה" שנמרח על פת הפומפרניקל שאבי קנה בדבקות משום שתיעב את הלחם האחיד, היה דוחה וגרגרי כמשחת נעליים (דווקא את קופסאות הפח המעוגלות שהכילו משחות נעליים, הסנפתי בהנאה בבית הורי). "קפה עלית" והחומוס הסינתטי, היו זוועות קולינריות. החלווה הייתה לבנה ומשמימה והשתדלתי כמיטב יכולתי לחמוק מהשליחויות למכולת של זאב, שהתעלם מנוכחותי והחניף לפולניות האמידות ששרצו שם תדיר. הפלאפל בשוק בצלאל היה חביב, ולא השתווה בטעמיו ל"קוסם" של ימינו ולאחרים. האוטובוסים והבתים לא היו ממוזגים; האופנה הייתה מחרידה ואחידה והפיצות הזכירו בטעמן גומי קרוש.

מן הסתם הכותבים/ות מתגעגעים לילדיות מעצם היותה כזאת. אולי משום שהתחלתי לחוש בנוח בעורי רק מרגע שהגעתי לאוניברסיטה ונפטרתי משלל החבורות והיכנעויות והתיוגים וצקצוקי הלשון והכתיראבליבקיות של ה"שכונה" הישנה, אינני טורחת להביט לאחור. העבר היה שם. ועבר, איכשהו. וטוב שכך.

השחר העולה

  • כללי

תגובה אחת בנושא “עבר בטעם ה"שחר היורד"

  1. הַמִּלְחָמָה הָאֲמִתִּית

    אֲנִי מֵאֵלֶּה שֶׁזּוֹכְרִים עֲדַיִן
    אֶת בַּקְבּוּקֵי הֶחָלָב
    הַמִּתְדַּפְּקִים בַּדֶּלֶת
    וְעֶגְלוֹת הַנֵּפְטְ וְהַקֶּרַח בִּרְחוֹבוֹת עִיר צָרִים
    וְהַכְּבִיסָה בַּיָּדַיִם
    וְחִתּוּלֵי הַבַּד
    וְהַתַּקְלִיטִים הַמְרַקְּדִים
    וְהַשְּׁטִיחִים הַמֻרְבָּצִים מֵאָבָק
    עַל מִרְפָּסוֹת שֶׁלֹּא נִסְגְּרוּ בִּתְרִיסוֹל עֲדַיִן

    אוֹ אָז הָיְתָה הַמִּלְחָמָה הָאֲמִתִּית
    עַל הַחַיִּים וְעַל הַמָּוֶת
    בִּגְבוּלוֹת קְרוֹבִים-קְרוֹבִים
    וּבַחֲנֻיּוֹת הַמַּכֹּלֶת.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s