המכולת של זאב

בדרכי הביתה מהצרכנייה  – מנוחתה לא

עדן – שאליה נשלחתי בעל כורחי, נגסתי בנשיקה של לחם

הפומפרניקל, אוחזת בתחושת קבס

דג מלוח שנשלה

מחבית העץ ונעטף

בנייר פרגמנט

גלי נוסטלגיה אינם מצעפים את עיניי

הבוגרות/האֲפַרְכָּסוֹת

הזוכרות מחוות שְׁטֶעטְל –

מגוונות

[הייתה זו שכונה של פולנים ורוסים ואמא אחת  – שאמי החרוצה תיעבה במיוחד – "צברית" – "שלא עבדה יום אחד ב חיים שלה" – נצר למשפחת פרדסנים עשירה, שהידסה כל היום בנוצות היען המטפוריות שלה ובסטילטו, ברחוב שעדיין לא נסלל]

הנוסטלגיה איננה מתעתעת

אין לאל נכלוליה לצעף

רשעויות של מחנכת זדונית,

ילדים,

מתכווצת לזכר המכולת של זאב

שהצריכה הליכה קצרה

ודברי חנופה, הגישה הנכוחה של אי-שימת

הילד במרכז שוכללה

על ידו

ההמתנה האינסופית לתורי

הציפייה לנתח החלבה בציפוי שוקולד

עטופה

בפרגמנט ההכרחי

מדקרת ההחמצה

והעצב

כוססת

לנוכח

הישיבה ה"גבוהה" שקמה על חורבות

בית הספר היסודי

השכונתי, שמזדקרת בלעג לעברי

פעמיים בשבוע,

בדרכי למכשירי הכושר

בחברת קבוצה

קטנה של

מטופלים

 

 

  • כללי

2 תגובות בנושא “המכולת של זאב

  1. סוף הדרך

    סוף הדרך היא תחילתה של אחרת
    ורק בסופה רואים רחוק
    רואים את כול הדרכים הפתוחות
    כמו ממעוף הציפור

    ורק אז – מתחילים ללכת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.