#לאהתלוננתי – הממסד הרפואי הפגום

#לאהתלוננתיהממסד הרפואי הפגום

 

רופאים. כן, רופאים. שבועת היפוקרטס, טוהר מידות ושאר נדרים תלושים מכל הקשר מציאותי.

הייתי בת 12 והלכתי לבדי, כמקובל בזמני, לרופא שיניים מומלץ, שקיבל מטופלים בדירתו. האיש עבד בגפו ללא סייעת או שיננית. למה? כך היה מקובל אז.

הוא בדק אותי וככל הנראה גם טיפל, מתקשה להיזכר בפרטים. וכשעמדתי לקום מהכיסא המוטה לאחור, הוא העביר יד מגששת על החזה הילדי שלי. קמתי ונמלטתי משם, רצה כל הדרך הביתה. ולא סיפרתי. רק לפני כעשר שנים סיפרתי לאמי האהובה והיא היתה מזועזעת מכך שלא חלקתי איתה את המידע.

 

השני היה גניקולוג שהגעתי אליו בתחילת שנות התשעים בהמלצת בן זוג לשעבר, שהתמחה באותה התקופה בקנדה. הגישה של המומלץ הייתה קריפית מלכתחילה. הוא חקר לטיב הקשר שלי עם הממליץ וחייך חיוכים נעווים. במפגש השני, ניסה לבצע מעשה מגונה באמצעות הספקולום.

גם הפעם לא סיפרתי דבר.

הטינה והזעם  הגיעו, בסופו של דבר, לכלל פעולה. האקט הפמיניסטי המשמעותי מבחינתי, שמתואר בספרי, "פגומות" (פרדס 2002), משרטט מסלול של התנגדות מושכלת ואי-נכונות לקבל חוות דעת רפואיות שרירותיות. כל הרופאים שפקדתי במהלך פחות משנה עקב מיומות, גידולים שפירים ושכיחים ברחם, שיצאו מכלל שליטה בעת ההיא, המליצו על כריתה. בסופו של דבר הגעתי לרופא (הודות לאותו חבר לשעבר, שבינתיים הפך לפרופ') שהסכים מיד לבצע את הניתוח שביקשתי. הרחם הוצל, המיומות הוסרו ואני נשמתי לרווחה.

נ.ב. בעקבות מסלול הייסורים הזה נרשמתי לתכנית המצוינת ללימודי מגדר בבר אילן. במהלך הדוקטורט התחברתי עם אחת המרצות. ומה הסתבר? שהמקריפ  החייכן נגע גם בה באופן דומה. וכן. גם היא החרישה.

 

  • כללי