אי-כבוד

 

 

"להפסיד את התחתונים"

פשוטו כמשמעו

בהיותך תלוי בזולתך.

"כוח העזר" העביר בשגגה את

לבניך לדייר אחר

ובינתיים מישהו שניסה להיטיב

שלף זוג מפרשים ענק, פרחוני,

ששוליו מציצים כעת מבעד

לטרנינג

האפור המהוה.

?? LIBERTY CITY

ניסיונות מחיקת בני אנוש בלתי מטפוריים בעליל

מתבצעים מדי רגע במדרכותיה רחובותיה

ומעברי האין- חצייה של

תל אביב.

 

ניסיונות איון בני אנוש מתבצעים בנונשלנטיות

כרומית מצמררת באגביותה מאחורי הגאי

הארבע על ארבע,

חד-אופן ודו-אופן ממונעים

בלוויית צופרים, פעמונים או

כך ללא אזהרה,

בפלישה אלימה

למדרכות ולמעברי חצייה

כבלחיצת ENTER

של משחק GTA [1]

 

 

 

[1] http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000879648

חייבים לדבר על מחיקות ספרותיות

חייבים לדבר על קווין. וגם על תאגידים ומחיקות ו – כן – כן – גם על הדרה.

הסרט, שמושתת על עלילת הספר, "יצא השבוע לאקרנים", ביטוי דודתי ועבש קמעא שחביב עלי במיוחד. הספר חייבים לדבר על קווין, ראה אור ב-2006 בהוצאת סאגה http://www.saga.co.il/kevin.php

|(גילוי נאות: לקחתי חלק בפרויקט כעורכת התרגום) וזכה להצלחה מסחרית מתונה. למה מתונה? כך מקובל במקומותינו כשמדובר בהוצאה לאור חדשה. מסיבות כאלה ואחרות, פעילותה של ההוצאה הוקפאה ולפיכך הזכויות נמכרו לתאגיד ע"ש זמורה ושות'.

הלאה. יחצני ז' ושות'  דאגו לכתבה נאה ב-7 ימים, אך דאגו למחוק את שם ההוצאה. "הספר יצא בעבר בהוצאה קטנה". כך במקור.

עיתונאים מתים על  רלוונטיות 'חדשותית'. אז הנה עוד אחת אחת: הוצאת סאגה תשוב בקרוב לפעילות. אנו עמלות בימים אלו על תרגום ועריכת שני ספרים חדשים.

עצומה – אזרחים נגד וטרינרים מתעללים

השבוע נשלח אלי המייל הבא, המוקיע את מעשיהם החמורים של שני וטרינרים מטעם שתי רשויות מקומיות שונות  –  טבריה ואיגוד ערי שומרון.

 

הנה הטקסט כלשונו. אנא, חתמו על העצומה והעבירו לרשימות התפוצה שלכם.

 

 

 

עוצרים את הווטרינרים המתעללים!

טוראית מאוחה/מעוכה בצבא איקיאה

 

 

   

יצאנו מתל אביב בחמש. היעד: איקיאה . אוטוטו הוריי אמורים לעבור לדירתם החדשה והמשופצת, החפה מרהיטים. ע' תכנן הכול בקפידה. הוא שולף מהתיק דף מודפס ומעיין ברשימה: שלוש ארוניות ספרים מעץ אורן, ארון קיר אחד, 11 גופי תאורה. אני מתמקמת במושב הקדמי, ע' ואמא באחורי.

פקקים. בסביבות הרצלייה נפתחות ארובות השמיים. השמשה מתערפלת. אדים. לא רואים כלום. א' נלחץ. אני שותקת. פתאום המכונית מתחילה לזגזג. ע' פושט את המעיל ומושיט לא'.  "לא צריך", נוהם א' ופותח מזגן. מקפיא. לא אכפת לי למות, רק לא להיפצע. דממה. שלוש מכוניות עוקפות מימין. אני מציעה לעצור. א' מתעלם. תכף הוא יאבד שליטה. האדים מתפוגגים. שש ושתי דקות. הגענו. 

איפה העגלות? הנה. מתחילים לשעוט בין האולמות.

קומתכניסה-קומהראשונה-קומתכניסה – הארונית מעץ אורן אזלה. אמא בוחרת ארבע יחידות מסיבית מצופה. עכשיו צריך לחפש את גופי התאורה. הבחורה מהמודיעין שולחת אותנו לקומה הראשונה. עולים-יורדים – אני פותחת דלת ברזל כבדה שמפעילה את מערכת האזעקה. מגיע להם, אני מהנהנת בסיפוק. יורדים למרתף. הנה הגופים הארורים.

שמונה בערב. א' הרוס מעייפות. גם אמא. למסעדה. חיצים. איפה החיצים? לאן פונים? אין לי מושג. יורדים. עולים. חם. א' לוגם מן הקפה הדלוח ומעווה את פניו. ע' טורף נקניקיה דוחה למראה. אני שותה דיאט אשכוליות ואמא מודיעה שנמאס לה. נגררים למעלה. אולם התצוגה עמוס לעייפה. עשרות אנשים מסתערים על הארונות. ליד המוכרות בצהוב מתקבץ תור. מחכים.

"כרגע חסרים לנו מדפים", מכריזה הצהובה. "רגע, אני רוצה להבין. אתם מוכרים ארון בגדים ללא מדפים?"

שואל ע' בכעס.

"אם אתה רוצה, אתה יכול לקנות את כל הארון חוץ מהמדפים. כרגע חסר במלאי", היא עונה.

"ומתי זה יגיע?"

"אין לי מושג. יכול להיות שזה לא יגיע לעולם"… עונה הצהובה.

א' מציע להסתלק לאלתר ולהשאיר את העגלה. ע' מרגיע ומפייס. מחפשים את המעליות.

 איפה הקופות? משלמים. יו-צ-א-י-ם. א' וע' מניחים את הארוניות הארורות לרוחב המושב האחורי.

"איך ניסע ככה?" אני תוהה, והוא נוהם שאין ברירה.

אימא במושב הקדמי, ע' ואני באחורי, גב אל גב, בתנוחה עוברית מהגיהינום. במגרש החנייה א' כמעט מתנגש במונית. הכביש פתוח. בתוך עשרים וחמש דקות אנחנו מגיעים לבית הוריי. השעה עשר ועשר דקות. כוחותינו שבו בשלום לבסיסם.

הטוראית המאוחה/מעוכה בצבא איקיאה, שנשבעה לא לשוב לשם לעולם, תרה לשווא אחר קישור לאתר הבית שלהם. אתר אין. במקום, מצאתי את רשימתו של חנן כהן 

 

 

"כל הצרידות (האנטי-משוררית)" המתועבת הזו

 

המתרגם והעורך גיורא לשם שלח אלי  את תגובתו ל"הספד" המרושע שנשא ב. ציפר – עורך מוסף הספרות של הארץ , לזכרו של המשורר והעורך יעקב בסר  – בטורו האישי, שפורסם שלשום.

 

"אתחיל בכותרת של הטור: כל הצרידות הזאת. כותרת כזאת ברשימה על אדם שמת בסרטן הרֵאה היא רשעות לשמהּ, שטנית בהיותה שנונה לכאורה" (…), כותב לשם.

"צר לי שעלי לומר את הדברים הבוטים האלה. לוּ אביך ז"ל עורך הארץ כיום, ציפר היה מודח זה כבר מכס העורך. למען כבוד עתונך אני סבור שהגיעה השעה שתפעיל את סמכותך כבעל העתון ותעשה את המוטל עליך – למנות עורך ראוי לתרבות וספרות", כותב לשם, ששיגר את מכתבו לעורך הארץ ולסגניתו, כמו גם לעורך מוסף 'ספרים'.

 

 

 

 להלן מכתבו של לשם:

31/12/2006

לכבוד מר עמוס שוקן

הארץ

 

            למר שוקן הנכבד שלום.

זה שנים אחדות שמכתב מעין זה נכתב והולך במוחי בהזדמנויות שונות אך אני שב ונוצרו בלבי מחמת נימוסי הטובים מדי.

היום, בעקבות טורו של בני ציפר כל הצרידות הזאת על יעקב בסר ז"ל (הארץ, תרבות וספרות, 29 בדצמבר, 2006) לא מצאתי עוד טעם לבלום את עטי ואני חש חובה למחות על כתיבתו הנלוזה של עורך תרבות וספרות, מוסף שידע בעבר עורכים דגולים ואיכות ספרותית מן המשובחות בארץ ובעולם.

אתחיל בכותרת של הטור: כל הצרידות הזאת. כותרת כזאת ברשימה על אדם שמת בסרטן הרֵאה היא רשעות לשמהּ, שטנית בהיותה שנונה לכאורה.

אך עורך ספרות שמשרבט משפט כגון "אינני יודע אם היה משורר טוב" פוסל את עצמו במו עטו. הוא מעיד על עצמו מניה וביה כי הוא חסר את הכישורים הדרושים לתפקידו.

יכולתי לצטט כהנה וכהנה אך אעיר רק במעט שבמעט.

ציפר מגלה בורות בכותבו על חייה הציבוריים של הספרות העברית. בסר פרש מאגודת הסופרים העברים בגלל מחלוקת שבהשקפת עולם. זה אף היה המניע ליסוד איגוד הסופרים. כעבור שנים, הפניית העורף לאיגוד שיסד  במו ידיו העידה על נקיון דעת. על החלטותיו העקרוניות שילם בסר מחיר אישי כבד ומן הצדק היה לכבדו ולא לבזותו.

במקום הבנה והערכה שקולה, ציפר העדיף לגמד בטורו את שעור קומתו של בסר המשורר – משורר חזק וישר-מבע – ושל בסר האדם שהקדיש את מרבית חייו לספרות ולטיפוחה.

על טור נבזה כזה הכותב חייב לתת את הדין.

צר לי שעלי לומר את הדברים הבוטים האלה. לוּ אביך ז"ל עורך הארץ כיום, ציפר היה מודח זה כבר מכס העורך. למען כבוד עתונך אני סבור שהגיעה השעה שתפעיל את סמכותך כבעל העתון ותעשה את המוטל עליך – למנות עורך ראוי לתרבות וספרות.

למען הגילוי הנאות אני מבקש לציין כי מעולם לא הצעתי מפרי עטי לתרבות וספרות. מעולם לא היה לי שיג ושיח עם בני ציפר ואין לי אתו חשבון אישי. מעייני נתונים לספרות העברית ולכבודו של הארץ שאני נמנה עם מנוייו.

אתה רשאי לתת פומבי בעתונך לדברִי; אני עצמי לא אפרסמו בעתונים אחרים, אם כי אמסור את תוכנו ליוצרי ספרות רבים. 

 

בכבוד רב,

גיורא לשם

 

עותקים:

דוד לנדאו, עורך

תמי ליטני, סגנית עורכת

דרור משעני, ספרים

בני ציפר, תרבות וספרות

 

 

 

פלגיאט מהזן המילולי?

 

 

אחד מחמשת קוראי הנאמנים, שלח אלי את הקישור הבא (לאתרה של אחת, דבי סער):

 

לתדהמתי, נוכחתי לדעת שסער מכנה את אתרה "דבי סער- תופרת מילים", דימוי שמהדהד את שמו של הבלוג שלי ברשימות, "פועלת מילולית". הלאה. שורת הפתיחה של שירה, "לוליינית", מתכתבת עם שירי "לוליינית", שפורסם בכתב העת 'מקרוב' ולאחר מכן בספר שירי "נערת גומי לעוסה".

הנה הבית הראשון מתוך שירה של סער:

לַיִל
*לוּלְיָנִית עַל תַּיִל*
מְהַלֵּכֶת עַל קְצוֹת
מִתְנַדְנֶדֶת מוּל אַיִן

עַל סַף אוֹר הִיא
מַשִּׁילָה עוֹר וָאַשְׁלָיָה
וְהַנּוֹתָר נֶאֱסָף אֶל
אֵם הָרְחָמִים

               *

 

והנה השיר שלי:

 

לוליינית שתויה מתנודדת על

טרפז תיל משונן, רשת ביטחון קרועה

רק אביר מקועקע מפריח לה שם למטה מעשיות

צמר גפן דביקות,

מתוקות מדי עד קצה הלילה. פרל-ג'אם

פועמים בסים כבדים מדי לשירותים

בג'ויס-בר נדחק פרצוף זיפני

ממהרת להיפרד שנייה לפני שפֵיַת המזל

הבלויה, העייפה, תלוש אותו במחי

שרביטה לדלעת סדוקה ברורה כמו

אור ראשון.

 

אהוי! האם יד המקרה (או אצבעותיה המקלידות) ניכסה את הלוליינית העייפה שלי ואספה אותה אל "אם הרחמים?" הסוערת? אין לדעת.

 

"נערת גומי לעוסה', רונית ליברמנש:

"נערת גומי לעוסה":

http://www.dbook2.co.il/product.asp?pf_id=000630002348&category_id=0

 

אתרה של סער:

http://www.debbiesaar.com/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=233232&depart_id=28477

לאחרונה נחשפו שני מקרי התעללות מחרידים של וטרינרים רשותיים בכלבים. הווטרינרים, ד"ר אמנון אור מטבריה וד"ר שרגא אוקונובסקי מאיגוד ערים שומרון, המיתו עשרות כלבים לא מסוכנים והחזיקו רבים אחרים בתנאים שהביאו למותם של חלקם ברעב ובצמא. לפני שנה נחשפה התעללות דומה של הד"ר אפרים קרן מן המועצה האזורית בנימין, אשר הרעיב חתולים, ושאנשיו צולמו יורים למוות בכלבה עם גורים בשטח בנוי.

בפברואר 2007 התפרסמו כתבות בהן התגלה כי מתגבש נוהל שנועד להעניק חסינות לווטרינרים ברשויות המקומיות מפני העמדה לדין. משרד החקלאות, שמאז ותמיד העניק גיבוי ותמיכה למעשי זוועה כאלה ואחרים של הווטרינרים הרשותיים, שעליהם הוא אחראי, דורש שחקירות לגבי חריגות של וטרינרים מסמכותם ישארו בידיו.

עוד על החסינות תוכלו לקרוא כאן.

החתומים על עצומה זו מתנגדים להענקת חסינות זו, שפירושה רשיון להתעלל בבעלי חיים בלא עונש, ותובעים להוציא את הפיקוח על יישום חוק צער בעלי חיים, ובפרט את הפיקוח על רווחת בעלי החיים בהסגרים של הרשויות המקומיות, מידי משרד החקלאות ולחקור את אחריותם של הממונים על הווטרינרים המתעללים בזוועות.

להלן קישורים לתמונות ולסיקור בעיתונות.

הארץ: חסינות להתעללות
NRG: היסטוריה של אלימות סרט 1
ynet: זוועה בתחנת ההסגר העירונית בטבריה סרט 2
הארץ: וטרינר בכיר הרדים כלבים בריאים בניגוד לחוק
תמונות מטבריה   
אזהרה:
התמונות קשות מאוד לצפייה. נראים בהן כלבים רזים הנראים כשלדים, גופות טריות וישנות שהוטמנו בפחי אשפה, וגופות של כלבים מתים שחבריהם לתא נאלצו לאכול מהן כדי להישאר בחיים.

הפנו את חבריכם ומכריכם לעצומה!

ליצירת קשר, כתבו לנו ל helpthepets@gmail.com

עצומה

חובה לספק לפחות את שמכם המלא ואת שם היישוב בו אתם גרים. מומלץ למלא את הפרטים האחרים, אך הם אינם שדות חובה.
המבקרים באתר יוכלו לראות רק את שמכם (או את ראשי התיבות של שמכם, אם תבחרו להסתיר את שמכם המלא).
אנא אל תשתמשו בתיבת השם כדי להביע מסרים.
חתימות שאינן שמות מלאים ימחקו: שמות חלקיים אינם משדרים אמינות.

<!–

–>

שם מלא אנא הקלידו בתיבה זו את שמכם המלא ואותו בלבד.
<!–
שימו לב: מאות חתימות נמחקו מפני שהשמות בהן היו חלקיים או לא נכונים בעליל. אנא המנעו מלחתום אם אין בדעתכם לספק את שמכם המלא והמדוייק. אם ידוע לכם שחתמתם בשם מאחד הסוגים שנמחקו, אתם מוזמנים לשוב ולחתום בשמכם המלא.
–>
דואר אלקטרוני
כתובת
טלפון
הסתר את שמי מעיני המבקרים באתר
(הצג ראשי תיבות בלבד)
הערות

3675 כבר חתמו על העצומה!
חתימות ביממה האחרונה:
אפריל 2018
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הצטרפו אל 679 שכבר עוקבים אחריו

קטגוריות

כלים