קטגוריה: שירים

רעלים

 

סודות רעילים כעלי
רוֹשׁ מנוצים, קֻבַּעַת
כּוֹס
הַתַּרְעֵלָה כמוה
כהסתר – הסתר
פנים
א-רליגיוזי בעליל,
שעלול להפוך
לשואה הפרטית
של הנוצר.

וָאן הגופות

 

 

וָאן הגופות השחור  אטום

חרכי עיניים של חברה קדישא

דוהר לעברי בחצותי את

הכביש הפנימי

בואכה

החצר האחורית של בית החולים.

 

עגלת בלוני החנקן שעונה כנגד הקיר

משמאלם יד שרה

מפלסת דרך בואכה

קומה 0

היישר לחדר

האוכל.

 

 

 

 

פּוֹאֶזְיוֹת 2008

ב-2002 נפרדנו מדירת הרווקות הנושנה בשלמה המלך-כמעט-פנת בן גוריון ועקרנו לצפון הישן. לא מתגעגעת לאורבניה הצפופה והסואנת שהתהוותה שם בשנים האחרונות אלא לצביון השכונתי שנעלם. לאנשים שהיו חלק מתקופה מסוימת, לכל מי שטיפס ללא חת במעלה 72 המדרגות לקומה הרביעית, ולאחד יקר במיוחד, על ארבע, כלבי ג'וני ז"ל.

 

פּוֹאֶזְיוֹת 2008

שִׁיטוּטַי הרַגְלִיִּים בְּמַנְהֶטְן דֶּה־לַה־שְׁמָאטֶע, נִתְחֲמוּ

בְּבֶן יְהוּדָה מִמַּעֲרָב וְהַמֶּלֶךְ ג'וֹרְג' מִמִּזְרָח,

בּוֹאֲכָה אֶבֶן גַּבִּירוֹל וְרַיְנֶס. בַּתָּוֶךְ

קוֹרֶצֶת בְּלֵאוּת מוּכְנִית דִּיזֶנְגוֹף־אֶוֶנְיוּ מִבַּעַד

לְשִׁכְבוֹת הָרוּז' הַמְּטֻיָּחוֹת.

לֹא מִכְּבָר חָצִיתִי אֶת מַנְהֶטְן הַזְּעִירָה מִדָּרוֹם

לַצָּפוֹן, עוֹקֶפֶת אֶת

הַ"בַּיִת הַמְּשֻׁגָּע" שֶׁל חַיִּים,

רוֹאָה לְנֶגֶד עֵינַי אֶת הַדּוֹסִית הַמְּקַלֶּלֶת

הַמְּקַבֶּצֶת עִם הַתְּבַלּוּל וְהַפֵּאָה הַשְּׁחֹרָה

יַלְדוֹתֶיהָ מְדַדּוֹת בְּרַגְלֵי כְּלוֹנְסָאוֹת וְחֻלְצוֹת

מֻכְתָּמוֹת מִתְרוֹצְצוֹת עַל הַמִּדְרָכָה.

לֹא זִכִּיתִי בְּמַבָּט אֶת "מֶרְכַּז חָוָאטוֹ"

מִינוּס הָעוֹרֵב שֶׁבֶּחָצֵר, שֶׁנִּפְתַּח שְׁנָתַיִם

לִפְנֵי שֶׁמָּכַרְנוּ

אֶת דִּירָתִי,

נִלְחֶמֶת בְּגַעְגּוּעִים פּוֹאֶזִיִּים מְתַעְתְּעִים לַעֲלוּמַי הַיַּחֲסִיִּים:

וֶלְוֶלֶה, נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן, רָכוּב עַל וֶסְפָּה נִצְחִית

עִם כַּלְבּוֹ הַשָּׁחֹר מֵאָחוֹר, שֶׁנִּהֵל סָאוּנַת גֵּיְז חֲשָׁאִית,

חֲלוּצִית, בְּדִירַת קַרְקַע

 

עִם כְּנִיסָה נִפְרֶדֶת — הָאַחֲוָה

הַמִּיָּדִית שֶׁטָּוִינוּ, הַסְּעוּדוֹת

עַל שֻׁלְחָנָם וְהַקֶּנְט הָאָרֹךְ

שֶׁתֻּבַּל בּגוֹלְדְסְטָארִים שֶׁהוֹרַדְנוּ

עִם שַיְקֶה הַסַּנְדְּלָר

הַצּוֹלֵעַ, הַמְּרֻשָּׁע, שֶׁדְּמוּתוֹ נִשְׁלְפָה הַיְשֵׁר מִסִּפּוּרָיו

שֶׁל ק. צֶטְנִיק.

וֶלְוֶלֶה הִתְמִיד לְעַשֵּׁן גַּם לְאַחַר שֶׁמֵּיתְרֵי קוֹלוֹ

וּבֵית הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ נִכְרְתוּ,

מְחַיֵּךְ לַנֶּאֱסָפִים בַּפַּרְלָמֶנְט בַּקְּיוֹסְק שֶׁל מוּשוֹן בְּפִנַּת

קֶרֶן קַיֶּמֶת, הֲלֹא הִיא בֶּן גּוּרְיוֹן

עַד שֶׁמֵּת מִ"נִזְקֵי עִשּׁוּן",

כְּמוֹ נִיקוּ הָרוֹמָנִי

בְּ־2008 — סָפַדְתִּי לִמְיֻדָּעִים רְחוֹקִים,

שְׁלוֹשָׁה שְׁכֵנִים צְעִירִים שֶׁמֵּתוּ

שָׁנָה וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים לְאַחַר שֶׁהִפְסַקְתִּי לְעַשֵּׁן;

תּוֹהֶה אֵלּוּ אֵדִים מַמְאִירִים פִּעְפְּעוּ בְּבֵית הַדִּירוֹת

הַמְּטֻלָּא שֶׁלִּי לְשֶׁעָבַר,

מְמַהֶרֶת לְהַצְפִּין

הָלְאָה מִמִּשְׁעוֹל הַזִּכְרוֹנוֹת הַנָּגוּעַ הַזֶּה.

 

 

אירובי כסאות גלגלים

שיר מתוך  "התפוררות קוהרנטית", פרדס (2015), שהתפרסם באתרה של חני צפריר,
במשיכת קולמוס.

אֵירוֹבִּי כִּסְאוֹת גַּלְגַּלִּים / רונית ליברמנש

קִיר זְכוּכִית דַּק וּמְאֻבָּק חוֹצֵץ בֵּין

הַחַנְיוֹן שֶׁבְּמִפְלַס הָרְחוֹב לַבְּרֵכָה הַתְּכֻלָּה.

רַק שָׁלוֹשׁ מַדְרֵגוֹת חוֹצְצוֹת בֵּין חֲדַר הַכֹּשֶׁר, בְּרֵכָה, גָ'קוּזִי

הַזָּעִיר לַתַּחֲנָה שֶׁלִּפְנֵי הָאַחֲרוֹנָה.

בֵּין קִירוֹת הַזְּכוּכִית שֶׁל הַחֲמָמָה

הַטְּרוֹפִּית הַתְּמִידִית מְשַׁכְשְׁכוֹת קְשִׁישׁוֹת

אַשְׁכְּנַזִּיּוֹת אֲמִידוֹת, לְהַלָּן" דַּיָּרִים, " מְקַרְטְעִים עַל הֲלִיכוֹנִים

מְמֻנָּעִים בִּמְהִירוּת שֶׁל 1 קָמָ"שׁ וּמַבִּיטִים בְּעֵינַיִם כָּלוֹת

בַּסְּעָרָה הַצּוֹלֶפֶת בַּחוּץ.

שְׁתֵּי קוֹמוֹת מֵעַל, בַּתַּחֲנָה הַסּוֹפִית-

הַמַּחְלָקָה הַסִּעוּדִית-

מַעֲבִירָה רִימָה, הָאָחוֹת

הַתַּעֲסוּקָתִית, שִׁעוּר אֵירוֹבִּי כִּסְאוֹת-גַּלְגַּלִּים:

"חָ-זָ-ק חָ-זָ-ק

לְהָרִים תַּ'יָדַיִם-שְׁתֵּי כְּנָפַיִם-

וְלָעוּף לָעוּף

כְּמוֹ צִפֳּרִים"!

יאפלנד של מַטָּה

ביאפלנד פינת רחוב הבורגנות,

צפון ישן, תל אביב, אוהבים כלב-תולים

גזעיים;

ביאפלנד לרוב אין מרוצצים

את ראשיהם של תינוקות חתוליים,

ביאפלנד פועלות במסירות גם אי אלו מאכילות

חתולי רחוב, שמבצעות את מעשיהן בחופזה

וביד בטוחה, ממלאות שוב ושוב מים במכלי

פלסטיק טריים שהושלכו במזיד,

מתמודדות עם עורכי דין נקלים בחלקם ושאר

שוכרי דירות

זמניים.

שיא השיאים נשבר לפני כשנה,

בצהריי שישי, כשהאכלנו בפינה הקבועה,

יצורה עם כלב זעיר ביקשה שנפסיק,

הוא שתק ואני התעקשתי,

האשפה האנושית השיבה: "למה מה? מתי

רצחו את אמא שלך?"

 

 

 

 

יום הולדת שמח?

יום הולדת שמח?

ABBA

 

 

מתוך 'הנה 6'/ 1995.

"אבא בחיים?" נזעק נ. זך, לאחר פרסום הקונטרס לשירה 'הנה'. כן, אבא בחיים, ואתה מיתמם, השבתי. אבא היה אז בחיים ובכל זאת פרסמתי את השיר. לזכרך, אבי היקר.