אקוריון

 

קשה להתעלם מהאקוריון הגדול – שימוש נדיר למילה אקווריום – שניצב סמוך לקיר שמול הכניסה. דגים גדולים שאין לי מושג כיצד הם קרויים משייטים להם בשמחה; שחורי סנפיר וזהובים ומפוספסים ושלל צמחי מים. עליצות מופגנת של דו-חיים שאינה עולה בקנה אחד עם האפתיה הכללית ששורה סביבם.
הדו-חיים המרהיבים שקופים מבחינת ה"דיירים".
"שווסטער פואד", כפי שאני קוראת לו בחיבה, סיפר ששלשום, צפה ב-ט' חולפת באדישות על פני האקוריון ונתקעת מול הקיר. היא עמדה כך במשך עשר דקות תמימות, בגבה לדגים, בוהה נכחה בקיר שהיה פעם לבן.

 

"חסרת אלוהים, רחמים עצמיים, חסד וחנינה" –

הפתיל האסוציאטיבי שלהלן החל כך: משורר ועורך שירה הכריז על תחרות שירה שנועדה לכותבים אלמוניים, שעניינה "אלוהים". תוך כדי כך, חל יום השנה למות אבי. באוקטובר 2017 מלאו שבע שנים וחודשיים למותו. אינני כותבת אלמונית, כמובן.

והנה הפתיל. אם תרצו, 'הנה' 2017.

 

 

"חסרת אלוהים, רחמים עצמיים, חסד וחנינה"

(כך הגדיר את הדוברת בשיריי בחוברת 'הנה 6', המשורר זך, בשנת 1995).  האמונה באל התפחמה במשרפות של אושוויץ, לשם שוגרו סבתי וסבי ודודיי ו דודותיי

שמעולם לא פגשתי.

אל הנקמות שאינו שלי אֻכַּל  בשתיקותיו של אבי, שגם הוא נקבר בינתיים.

האין-אמונה נקברה סופית במהלך השבעה, כשהתוודעתי לשחקניה של תעשיות המוות בע"מ.

לחרדי הסטריאוטיפי שדיווש על אופניו במהירות בין הקברים, שהציע בפסיב-אגרסיב  להתפלל לעילוי נשמת המנוח – כשהוא והבא אחריו והבא-הבא אחריו –   נהדפו.

ולאחר שכולם סולקו אמרתי סוף כל סוף קדיש יתומה על קברו של אבא.

כי  למרות ההאודים המפוחמים הוא, אבא, התקשה לנטוש לחלוטין את תלמודו.

ולאחר שכולם סולקו אמרתי קדיש יתומה, למרות שהרב שערך את הלוויה, סירב לאפשר לי לעשות כן.

מצותתת

נוחתת בכבדות על כיסא הפלסטיק מול הברכה, לאחר האימון. מימיני מסבה רביעייה בגיל גבורות.

"אז את שומעת? בדרך מרוסיה לפולין, קנינו עכשיו פח ע-נ-קי של שומן".

"ואתם אוכלים את זה עם גריבעלאך?" תהתה הגברת שממול.

מתגעגעת לאבי. שבע שנים וחודש למותו.

 

וָאן הגופות

 

 

וָאן הגופות השחור  אטום

חרכי עיניים של חברה קדישא

דוהר לעברי בחצותי את

הכביש הפנימי

בואכה

החצר האחורית של בית החולים.

 

עגלת בלוני החנקן שעונה כנגד הקיר

משמאלם יד שרה

מפלסת דרך בואכה

קומה 0

היישר לחדר

האוכל.

 

 

 

 

אי-כבוד

 

 

"להפסיד את התחתונים"

פשוטו כמשמעו

בהיותך תלוי בזולתך.

"כוח העזר" העביר בשגגה את

לבניך לדייר אחר

ובינתיים מישהו שניסה להיטיב

שלף זוג מפרשים ענק, פרחוני,

ששוליו מציצים כעת מבעד

לטרנינג

האפור המהוה.

N-o-t a good enough mother

 

*** נשארנו חברים טובים שנים לאחר שחדלנו להיות "חברים".

בגר מקצוע אקדמי יוקרתי והיגר לחו"ל.

אמו תיעבה אותי. לא השתבצתי כהלכה בתבניותיה השגורות.

חורף אחד הוא הגיע לביקור מולדת.

ערב לפני הטיסה המתוכננת למולדתו החדשה, הוא התקשר ובישר בגרון חנוק מדמעות:

"היא מתה. התאבדה. והיא עשתה את זה בכוונה. בחרה להתאבד ב-ד-י-ו-ק בערב הטיסה חזרה".

***

*** להבדיל מההמשגה הוותיקה של וויניקוט ושות', good-enough-mother

 

https://www.psychologytoday.com/blog/suffer-the-children/201605/what-is-good-enough-mother