בית נרקיסים (קמלים)

בית נרקיסים, "דיור מוגן"  –

השיר התפרסם באתר ליריקה, https://lyrica.org.il/blog/?p=2279

 

"קֹדֶם כֹּל צָרִיךְ לֶאֱכֹל",
רוֹעֵם יֶבְגֶנִי הַמַּצִּיל בְּשֶׁבַע שְׁלוֹשִׁים
וְאַחַת לִפְנוֹת בֹּקֶר, פּוֹעֵר לִרְוָחָה אֶת
מִכְסֵי שְׁנֵי מְכָלֵי הַפְּלַסְטִיק הַגְּדוּשִׁים
שֶׁמֻּצָּבִים עַל שֻׁלְחַן הַפוּרְנִיר מוּל
הַבְּרֵכָה וְנוֹעֵץ מַזְלֵג מִפְּלַסְטִיק
בְּזַנְבוֹתֵיהֶם הַקְּרוּשִׁים שֶׁל
הַשְּׁפְּרוֹטִים. וּבְדִיּוּק כְּשֶׁגֶּנְיָה צָפָה
לְרֹחַב הַבְּרֵכָה בִּשְׂחִיַּת חָזֶה עַקְמוּמִית
וּמְנִידָה בְּרֹאשָׁהּ תַּחַת כִּפַּת הַגּוּמִי הָאֲדֻמָּה,
הַדְּהוּיָה, יֶבְגֶנִי מֵסֵב מַבָּט תָּכֹל וּמַכְרִיז:
"קָאשָׁה זֶה בָּרִיא!
רוֹצָה?"

תורה שבעל פה

לרגל התפטרותי הסופית והאחרונה בהחלט לגלגול חיים זה מעבודתי כאחראית על חד"כ בדיור המוגן. השיר נכתב לפני שש שנים וכללתי אותו בספרי, "התפוררות קוהרנטית" (פרדס, 2015).

 

תורה שבעל פה

 

מִשְׂרָתִי הַחֶלְקִית-לְשֶׁעָבַר אֵינָהּ

אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה:

מַחֲנֵה מַיְדָאנֶק חוֹרֵג מִכְּלַל אָלֶגוֹרְיָה

שְׁרִירוּתִית

בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹסֵף ג', 87, גּוֹרֵר לָרִאשׁוֹנָה אֶת גּוּפוֹ

הַשָּׁלוּד אֶל חֲדַר הַכֹּשֶׁר וּמְצַיֵּן בְּנִימָה יוֹבְשָׁנִית:

"הָיָה לִי סַרְטָן פֹּה וּפֹה, אֲבָל כָּעֵת

אֲנִי בְּסֵדֶר.

יִהְיֶה

בְּסֵדֶר.

אֵין בְּרֵרָה, נָכוֹן?"

 

"הדרך האחרת"

 

 

קוראת סוף כל סוף את הספר "הדרך האחרת" (מרים עקביא, 1992) שמגולל את סיפורם של חבורת צעירים פולנים-יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. סיפור תלאות והרפתקאות על נערים ונערות שבחרו בדרך ההתנגדות. באמצעות תעודות מזויפות נמלטו ממרכזי הערים ומהגטאות שנכבשו על ידי הנאצים, ועשו את דרכם לישראל. עמם נמנה אבי ז"ל, יעקב ליברמנש, שנפטר ב-2010. בחייו, הסתפקתי ברפרוף שטחי בקורותיו, כפי שתועדו בספר זה ובאחרים. ועל כך אני מצרה כיום. אבא היקר. הלוואי שהיית מוריש לי ולו קמצוץ מהאופטימיות הנחושה שאפיינה אותך.
נ.ב. "קיצ'יוש", קטן, היה כינוי החיבה שלו בקרב בני החבורה.

פרו ורבו

שיר חדש – פורסם ב"ליריקה"

פרו ורבו / רונית ליברמנש

נְחִילֵי עֲגָלוֹת

(עוֹלָלִים וְיוֹנְקִים)
נְחוּשׁוֹת
גּוֹדְשׁוֹת אֶת מִדְרְכוֹת
וּשְׁבִילֵי הָאוֹפַנַּיִם שֶׁל
הַצָּפוֹן
הַיָּשָׁן
בְּהָעִידָן בְּעִקָּר עַל
הַפְנָמַת
הַצַּו הַקָּטֶגוֹרִי
הַיִּשְׂרְאֵלִי
הָעֶלְיוֹן
שֶׁל קִדּוּשׁ
הַיְלוּדָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

קישור  – http://lyrica.org.il/blog/?p=2231&fbclid=IwAR2DRGkXCkWOs40xmqSVkNoNg5zxpHp21xQvoLSDjb3yEbB5W0p9ovIlZko

 

ניווט בפוסטים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך

שם *

אתר

 

זה לא כל כך נעים ואפילו מצמרר ומקומם. אותי.

 

 

זה לא כל כך נעים לראות הוצאת ספרים שנסגרת בחטף. נעים עוד פחות לשמוע שספרים רבים – מן הסתם כולל שני ספריי – הושלכו בערמה מגובבת אי שם בדרום תל אביב.

לטובת מי שאינם מעורים ו/או צעירים ממני בעשור-שניים; באמצע שנות התשעים הוצאת "גוונים", שהקימה מריצה רוסמן, היתה הוצאת ספרים איכותית. ב-1995 הוציא נתן זך את קונטרס השירים שלי, 'הנה'. שנתיים לאחר מכן חיפשתי אכסניה לסיפוריי הקצרים. מריצה קידמה את פניי באהבה (ולא העלתה על דעתה להתנות את פרסום הספר בתשלום כלשהו). וכך ראו אור בהוצאת גוונים שניים מספריי, קובץ הסיפורים "שפתיים בלונדיניות ושיער דובדבן", וספר השירים "נערת גומי לעוסה".

צבי גיל מבאר https://zvigill.wordpress.com/2018/12/06/%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%92%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%A0%D7%AA-%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A6%D7%94-%D7%A1%D7%95%D7%A3/  –

שרוסמן הפכה להיות חדלת פרעון ולכן נאלצה לסגור בחטף. מי שמעוניין מוזמן לעיין בהסבריו.

 

בחרתי לפרסם כאן את "שכנים", מתוך "נערת גומי לעוסה: