האם ה"ישראלית" מסוגלת "להוריד סקוטש הגון?"
בשבוע שעבר הזדמנתי להרצאתו של הבלשן ד"ר גלעד צוקרמן, שטבע את המושג "ישראלית מדוברת". לפי התיאוריה של צוקרמן, בעל תואר דוקטור מטעם אוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג', "השפה הישראלית" אינה אלא לשון-כלאיים שמית-אירופית, המבוססת בין השאר הן על העברית והן על היידיש. ספרו Language Contact and Lexical Enrichment in Israeli Hebrew, שפורסם ב-2003, עוסק ב-multiple causation ובתחדישים רב-מקוריים בישראלית, בתורכית, במנדרינית, ביפנית ובערבית.
צוקרמן הרבה להשתמש במושג "תשמו"ץ"; ראשי תיבות של "'תחדיש-שומר-משמעות-וצליל"', המתייחס ל-Phono-Semantic Matching. כדוגמה הוא מציין את ה"תחדיש" (מילה חצצית משהו לטעמי) ה"רב-מקורי כמו המילה הישראלית "דיבוב" שמקורה הן ב[[עברית]] והן ב[[אנגלית]] — dubbing .
דוגמה נוספת היא המילה "קוּקית", שנקבעה כתרגום למלה האנגלית Cookie, במשמעות של מידע אודות הגולש שנשמר על-ידי הדפדפן במחשב של הגולש. לדבריו המלה "קוקית" שומרת על הצליל של המקור האנגלי, וכן רומזת לציפור [קוקייה}, שמטילה את ביציה בקינים זרים.
חרף הטענות המעניינות לכשעצמן, צוקרמן התקשה לבאר לשואלים בתום ההרצאה מהם, מבחינתו, גבולות ה"תחדישים" הלשוניים. לדבריו הוא אינו חומסקאי מובהק, למרות שגם הוא סבור שכל דובר שפה "ילידי" ניחן ביכולת "טבעית" לדבר כהלכה את שפת אמו, ולפיכך השיבושים השונים הרווחים כיום בעברית, כמו "תביא עשר שקל" או "מכנס לבן"— תקניים. למורות בדימוס שנכחו בקהל, שהתפלצו קלות לנוכח משנתו, הוא הסביר בנונשלנטיות כי מדובר בשטיפת מוח ממושכת ותו לא.
ידידתי המתרגמת BAT-EM שאף היא נכחה בהרצאה, טענה כי היא "מתנגדת לקביעתו שהיידיש היא התורמת העיקרית ל"ישראלית", מכיוון שהיא הייתה שפת האם של רוב "מחיי השפה העברית"…
על איזו *ישראלית* הוא מדבר? זו של ימי החייאת השפה? זו של הפלמ"חניק? זו של ימינו?
צר לי! אני מוכנה לקבל את הקביעה שהעברית שאנחנו מדברים מושפעת באופן מסוים מן היידיש, כפי שהיא מושפעת מאנגלית, מערבית ועוד, אבל השפות הללו אינן *תורמות עיקריות* ל”ישראלית” באותו מובן שד"ר צוקרמן דיבר עליו ובוודאי לא מהווה חלק ממנה”. ה"ישראלית?, כן, אני מכירה בקיומה כעברית המדוברת הגמישה והמשתנה, אבל היא יונקת ישירות מהעברית התנ"כית, המשנאית ושלל רבדיה האחרים בכל מובן, ונשענת, עדיין, בעיקר עליהן!!!", קוצפת BAT-EM ".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=520269&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0
לא חלפו אלא חמישה-שישה ימים, ובמוסף ספרים של הארץ הופיעה ביקורת של דרור משעני על ספרו המתורגם החדש של ריימונד צ'נדלר, האם כבר מותר לעברית למזוג לעצמה כוסית סקוטש?
משעני מעלה טענה מעניינת בשעה שהוא מנסה להסביר מדוע העברית לא חיבבה ספרות בלשים, והתייחסה אליה כאל ז'אנר נחות.
"בחברות טוטליטריות, שבהן הציות האזרחי מבוסס לכאורה על אידיאולוגיה, כלומר על שותפות רעיונית ומחויבות קולקטיבית ולא על זרועו הארוכה של החוק, הבלש לא רק שאינו נחוץ, אלא הוא גם מחבל במראית העין של "הציות הטבעי" של האזרחים, ציות שלכאורה אינו נכפה עליהם בצורת חוק, אלא נובע מתוכם כ"צו מצפוני". במזרח אירופה הקומוניסטית, כידוע, לא היו כמעט בלשים, והבלש החשוב הראשון (ספריו של הסופר הרוסי בוריס אקונין) נכתב שם רק בשנים האחרונות, לאחר נפילת המשטרים הקומוניסטיים וההתפשטות המהירה של הקפיטליזם בגרסאותיו האלימות ביותר", הוא מסביר.
הטיעונים של משעני מזכירים את אלה של צוקרמן, בשעה שהראשון מתמקד בעיקר בהיטמעותן של עגות ובשילוב של שפה גבוהה ושפה נמוכה. לדבריו המהפכה הספרותית של צ'אנדלר לא היתה רק מבנית או אידיאולוגית אלא גם מהפכה לשונית, שהשפעותיה חרגו מעבר לגבולות ספרות הבלשים. הוא סבור שספרות הבלשים תפקדה מאז ומתמיד כמתווכת לשונית; צינור שבעדו זרמו ללשון הספרותית משלבים לשוניים שונים וז'רגונים מקצועיים. הודות לספרות הבלשים של סוף המאה ה-19 , כותב משעני, "נחשף ציבור הקוראים הרחב להיגיון של הלשון המדעית, הקלינית, ללשון שפוררה את העולם לחומרים כימיים ולסימפטומים גופניים. באמצעות הבלשים של תחילת המאה העשרים זרמו ללשון הבורגנית מושגים ראשונים מן הפסיכואנליזה".
משעני מייחל לכך ש"שמשהו בעברית כבר בשל יותר אליו (אל מארלו) ושאולי הפעם, גם אחרי שהוא יגמור את כוסית הסקוטש ויכבה את הסיגריה, פיליפ מרלו לא ייעלם שוב אלא יישאר כדי לחקור אתנו את הגבולות והחדרים החשוכים עדיין של העברית ושל הספרות הנכתבת בה".
גם אני מייחלת לכך, אך לא נותר אלא לתהות אם הטמעה כהלכתה של עגות ומשלבי שפה מגוונים, כרוכה בהכרח בהשלמה עם "הזניות בעשר שקל".
הנה האתר של צוקרמן: http://www.zuckermann.org/enrichment.html
והנה "לשון ורדים" פרי עטו: http://www.zuckermann.org/palindromic.html
והנה ההפנייה למאמר מתוך מוסף ספרים של הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=520269&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0
פּוֹעֶלֶת מילוּלִית 